ע"א 1997/10

תקציר

פסק הדין בערעור כולל ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה הדוחה תביעת רשלנות רפואית הקשורה לניתוח LASIK, למעט פסיקת 150,000 ₪ לתובע בגין פגיעה באוטונומיה. התובע, שביקש במקור תיקון ראייה בשל אי הנוחות שבהרכבת משקפיים בעבודתו, עבר שני ניתוחים, הראשון שבהם נתקל בבעיות טכניות, שהובילו לסיבוכים לאחר הניתוח כולל קרטוקונוס. בית המשפט המחוזי לא מצא רשלנות מצד הרופא, למרות שהיו פערים פרוצדורליים כגון אי בדיקה יסודית של ההיסטוריה האופטומטרית. בית המשפט קבע כי בדיקת הראייה הסובייקטיבית עומדת באמות מידה מקצועיות, ואין חוסר יציבות שבירה לפני הניתוח המצדיק הימנעות מהניתוח. למרות שנפסק כי הסכמה מדעת אינה מספקת, מאחר שטפסי ההסכמה נחתמו ללא הסבר מעמיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בכך כדי להשפיע סיבתית על החלטת התובע לעבור ניתוח, כפי שהיה נחוש בדעתו להמשיך. ערכאת הערעור אימצה דעה זו, וציינה את היעדר הרשלנות והסיבתיות הקושרות בין הניתוח להתפתחות קרטוקונוס. הייתה הכרה בכך שמבחינה סטטיסטית, ניתן לשקול מחדש את ההנמקה, אך הממצא העיקרי נותר ללא עוררין. ההחלטה לא אישרה פיצוי מלא בגין נזקים רפואיים, והערעור נדחה ללא הוצאות נוספות, שכן לא הוכח די הצורך בסיבתיות בהסכמה או בתוצאות ניתוחיות.