עס"ק 68/09

תקציר

הדיון בבית הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, הקובע את משך החופשה בהתאם למספר שנות העבודה, והאם היא כוללת ימים בהם העובד נעדר מסיבה שאינה בשליטתו, כגון מחלה. דעת הרוב, בראשות השופטת רבינוביץ, גורסת כי תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק לעובד זמן מנוחה והתנתקות מהעבודה, ויש לפרש תכלית זו באופן רחב כך שתכלול ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד עקב מחלה. השופטת רבינוביץ מדגישה כי יש לראות בימי המחלה ימי עבודה בפועל לצורך חישוב ימי החופשה, שכן הם מוכרים ומאושרים על פי דיני המגן, והעובד מקבל עבורם תשלום. פרשנות זו, לדעתו, מתיישבת עם תכליתו החברתית של החוק ומונעת תוצאות בלתי צודקות. מנגד, סגן הנשיא פליטמן מציג דעה חולקת, ועומד על כך שתכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק חופשה לאחר עבודה, ולכן יש להצמיד את מספר ימי החופשה באופן ישיר למספר ימי העבודה בפועל. לטענתו, ימי היעדרות, לרבות ימי מחלה, אינם יכולים להיחשב לעבודה בפועל ולכן אין להקנות זכות הרחקה מהעבודה. סמנכ"ל פליטמן טוען כי הכנסת תשלום או אי תשלום בגין היעדרות למשוואה מסבכת את העניין שלא לצורך ואינה קשורה לזכותו של העובד לימי חופשה. השופטת דוידוב-מוטולה, אף שבתחילה נטתה לחוות דעתו של המשנה לנשיא פליטמן בשל ניתוחה המשכנע, בסופו של דבר מצדדת בשופטת רבינוביץ, ומדגישה את אופייה הדינמי של פרשנות החקיקה. היא מדגישה את השינויים שחלו בגישת החקיקה לאורך זמן, עם חקיקת חוק דמי מחלה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שמטרתם להגן על עובדים בחופשת מחלה. לדבריה, פרשנות חוק חופשה שנתית לאור התפתחויות אלה מבטיחה כי עובדים בחופשת מחלה לא ייפגעו בצבירת זכויותיהם הסוציאליות, לרבות הזכות לחופשה שנתית. דעת הרוב, המיוצגת על ידי השופטת רבינוביץ, השופטת דוידוב-מוטולה ונציגי ציבור העובדים מר שי צפריר ומר אורן צבי שחור, קובעת כי יש לראות בימי מחלה בגינם מקבל העובד שכר בפועל לצורך צבירת זכויות לחופשה. בנוסף, ימי עבודה מקוצרים יצברו ימי חופשה עתידיים בהתאם למלוא היקף המשרה, בשווי יום חופשה מלא. סגן הנשיא פליטמן חולק על כך, וטוען כי יש להתחשב רק בימי עבודה בפועל בקביעת הזכאות לחופשה.