ע"פ 2076/21

תקציר

החלטת בית המשפט בערעור אינה מוצאת טעם בטענות המערער. הראיות, שכללו צילומי מצלמה מפורטים ועדויות של עדי ראייה, זיהו באופן משכנע את המערער כאדם שרכב על קורקינט ירה למוות במנוח, תוך הפגנת אדישות לפוטנציאל גרימת המוות. ההרשעה ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק קיבלה תוקף, שכן מעשיו של המערער סיכנו גם אחרים, ובכך נופלים לגדר רצח בנסיבות מחמירות כהגדרתן בסעיף 301א(א)(9) לחוק. בית המשפט הדגיש את הזיקה החזקה בין עדויות עדי ראייה לבין צילומי מצלמות איכותיים, אשר ביססו יחדיו את זהותו ומעשיו של המערער מעבר לכל ספק סביר. בדיקות שהוחלו על מהימנות עדים תמכו בזיהוי אמין, אשר אושש עוד יותר על ידי בית המשפט והערכות מומחים. ניסיונותיו של המערער לערער על פסק הדין בעילה של "מחדלי חקירה" ו"אכיפה בררנית" נדחו בשל ראיות מספיקות נגדו ובהיעדר הליכים משפטיים מפלים. הרשעתו של המערער לא הושפעה גם מהרפורמה בעבירות המתת חסד, שכן המעשים עמדו בקריטריונים של רצח בנסיבות מחמירות. יתר על כן, ההגנה לא הציגה נרטיב חלופי מתקבל על הדעת כדי לעורר ספק באשמתו של המערער. החלטת בית המשפט הדגישה את חומרת מעשיו של המערער, שבוצעו באור יום ובמרחב הציבורי, אשר הפגינו זלזול בוטה בחיי אדם, שהגיעו לשיאם במותו הטרגי של עובר אורח תמים. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו.