ע"א 391/88
פסק-דין מחוזי חיפה
תקציר
הערעור עוסק בפוליסת ביטוח רכב מנועי והאם היא מכסה את השימוש של עובד ברכבו הפרטי כדי להסיע עמיתים לעבודה לעבודה וממנה בתמורה לתשלום מהמעסיק. הפוליסה המדוברת אינה מכסה שימושים ברכב לצורך "הסעות שכר". דעת הרוב של השופט לינדנשטראוס דחתה את הערעור וקבעה כי המובן הלשוני של "הסעת שכר" מתייחס לנסיעות שבהן הנוסעים משלמים ישירות לנהג, מה שלא היה המקרה כאן. השכר שקיבל הנהג ממעסיקו בגין הסעת עמיתיו לעבודה היה חסר כל ניחוח מסחרי או עסקי. מכאן, שהשימוש ברכב נפל בגדר השימושים המותרים בפוליסה. השופט ביין, בדעת מיעוט, לא הסכים. הם הדגישו כי הסעת עמיתיו לעבודה על ידי הנהג היא עניין נפרד מעיסוקו העיקרי ויש לראות בה שירות הסעות בתשלום. השופט ביין טען כי התשלום של המעסיק לנהג עבור כל נוסע, שהשתנה בהתאם למספר הנוסעים, הפך את הנהג למעין קבלן לעיסוק ספציפי זה. מכיוון שהתשלום היה עבור הסעת נוסעים, זה לא משנה שהוא הגיע מהמעסיק ולא ישירות מהנוסעים. בקבלת הערעור היו קובעים כי הפטור בגין "הסעות שכר" חל במקרה זה.
ע"א 391/88 הפניקס הישראלי נ' קרנית - קרן הפיצויים, מחוזי (18.6.1989)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.