תו"ב 6090-05-20

תקציר

פסק הדין דן בעונש שנגזר על נאשם שלא ציית לצו שיפוטי הקשור לבנייה בלתי חוקית. השופט פותח בהתוויית עקרונות המידתיות שיש לשקול בעת קביעת העונש. בכלל זה הערך החברתי שנפגע מהעבירה, היקף הנזק ומדיניות הענישה המקובלת. בפסק הדין צוין כי זוהי עבירת המרות הראשונה של הנאשם, אך הצורך בהרתעה ציבורית בעבירות על חוקי התכנון והבנייה נותר בעינו. השופט מדגיש את חומרת ההתעלמות מצו שיפוטי ואת הזלזול שהוא מפגין כלפי שלטון החוק. בהערכת היקף הפגיעה, השופט בוחן את היקף העבירה ומשכה, את הנזק שנגרם ואת מצבו הכלכלי של הנאשם. השופט מתייחס למקרים דומים כדי לקבוע את העונש ההולם, הכולל בדרך כלל קנס ו/או מאסר על תנאי. השופט מתייחס גם לתיקונים בחוק שמטרתם להחמיר את הענישה על עברייני בנייה. בהתחשב במכלול הנסיבות, השופט קובע את טווח הענישה בין 20,000 ₪ ל-50,000 ₪. השופט מונה את הנסיבות הרלוונטיות שאינן קשורות לעבירה, ובהן הפגיעה במשפחת הנאשם, קבלת האחריות של הנאשם, מאמצי השיקום וההתנהלות הפרוצדורלית. כמו כן מודגשת הרתעה ציבורית, בעיקר בשל שטח הבנייה המשמעותי ומשך ההפרה. השופט מחליט על קנס של 28 אלף שקל, שישולם בתשלומים, לצד קנס יומי של 154 שקל על כל יום של הפרה. סכום הקנס היומי הכולל הוא 46,200 ₪. כמו כן נדרש הנאשם לחתום על התחייבות שלא לבצע כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה במשך שלוש שנים. בנוסף, ניתן צו הריסה חדש, שייכנס לתוקף בתוך שלושה חודשים, עם הוראות לתצהירי בטיחות. לנאשם נתונה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים.