רע"א 5096/21

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לערעור שעניינו הכרה בבן זוג כתלוי לפי סעיף 78 לפקודת הנזיקין במסגרת תביעה בגין גרימת מוות בעוולה. ערעורים כאלה ניתנים כאשר שאלות משפטיות חורגות מאינטרסים אישיים או כדי למנוע עיוותי דין. במקרה דנן, הערעור תהה האם המערער יכול להיחשב כידוע בציבור של המנוח, ולפיכך זכאי לפיצוי כתלוי. פסק הדין פירט את המסגרת המשפטית המסדירה את פיצויי התלויים והדגיש את ההבחנה בין תביעות עיזבון לבין זכויות עצמאיות של תלויים. בית המשפט התווה הליך דו-שלבי לתביעה: ראשית, קביעה אם המערער אכן היה ידוע בציבור בהתבסס על פסיקה מבוססת וכוונה הדדית סובייקטיבית לקיים מערכת יחסים הדומה לנישואין. שנית, על התביעה להוכיח תלות כלכלית ממשית או פרוספקטיבית במנוח. בתחילה, בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים לא הפרידו באופן ברור בין בירורים אלה, מה שהוביל לדיון מחודש בערעור. בית המשפט הבהיר כי תלות כלכלית ממשית לא הייתה צריכה להתקיים בעת ביצוע המעשה העוולה; במקום זאת, תלות עתידית צפויה יכולה להספיק לתביעות. בפסק הדין נקבע כי יש לבחון מחדש את התיק על ידי בית משפט השלום על מנת לקבוע את מצב היחסים והתלות הנובעת מכך, כאשר הערעור התקבל באופן חלקי והוארך להמשך ההליכים. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם. השופטים י' עמית וד' מינץ הסכימו עם פסק דינו של השופט י' וילנר.