ת"א 36099-11-18

תקציר

זהו פסק דין בתביעת נזיקין בעקבות תאונת דרכים. התובע, שנפגע בתאונה, תבע פיצויים מהנתבעת, מבטחת הרכב, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת הייתה רק על גובה הנזק שיש לפצות. התובע סבל מחבלות מרובות, לרבות שברים ונקעים, ואושפז למשך מספר חודשים. היא עברה טיפולים רפואיים ושיקומיים ונותרה עם מגבלות פיזיות ונפשיות. מומחים רפואיים העריכו את נכויותיה, שכללו נכויות אורתופדיות, נוירולוגיות, פסיכיאטריות ואף-אוזן-גרון, וכן פיברומיאלגיה. השופטת סיכמה את חוות הדעת הרפואיות וקבעה כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 69.39%. לאחר מכן פנה השופט לשאלת עיסוקו וכושר השתכרותו של התובע. היא מצאה כי יכולתה של התובעת לחזור לעבודתה הקודמת או לעיסוק דומה נפגעה באופן משמעותי אך לא אבדה לחלוטין. השפעת נכותה של התובעת על כושר ההשתכרות שלה נקבעה בשיעור של 70%. בהתאם לכך, חישבה השופטת את הפסדי ההשתכרות של התובעת בעבר ובעתיד, בהתבסס על שכרה לפני התאונה ועל הכנסותיה העתידיות הפוטנציאליות. השופטת פסקה גם בתביעותיה של התובעת להפסדי פנסיה וקרנות השתלמות, סיוע מאחרים, הוצאות שנגרמו עקב מצבה ונזק לא ממוני. לאחר ששקל את הראיות והטענות, פסק השופט לתובע פיצויים שונים, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, סיוע מאחרים, הוצאות ונזקים לא ממוניים. עם זאת, סך הפיצויים שנפסקו יופחתו על ידי קצבת הנכות והשירותים המיוחדים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, וכן תשלומים קודמים ששילמה הנתבעת לתובע. הנאשם חויב לשלם את יתרת הסכום, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום הפיצוי הכולל שנפסק לתובע עמד על 3,536,968 ₪.