רע"א 18/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על בעלות על רכב. המבקש, הטוען כי מכר רכב לצד שלישי (שוורץ) אך שמר על החזקה בו בשל אי תשלום, זכה בתחילה בתיק בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, רק כדי שפסק הדין יבוטל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר צידד במשיב (ככל הנראה הבעלים המקורי של הרכב). לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך גם בקשה זו נדחתה. הפסקה הארוכה המסכמת את פסק הדין פותחת בתיאור ההיסטוריה הפרוצדורלית של התיק, לרבות מועדי הדיונים החשובים ובתי המשפט המעורבים. לגופו של עניין נסוב סביב הבעלות על הרכב הנדון, כאשר המבקש טוען כי מרבית תמורת הרכב נותרה ללא תשלום, והמשיב טוען כי עסקת המכר הייתה משכון מוסווה. בית המשפט המחוזי הצדיק את התערבותו בממצאי הערכאה הנמוכה יותר בשל ראיות נוספות ושיקולים הגיוניים. עם זאת, בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה, שכן התיק נתפס כמוגבל לסכסוך בין הצדדים וחסר חשיבות משפטית או ציבורית. זאת ועוד, בתי המשפט הסכימו כי עיקול הרכב הוא חוקי, וטיעוני המבקש באשר לפרשנות החוק הרלוונטי לא היו משכנעים. הסיכום מדגיש את התמיהה בעדות המבקש, את היעדר ביטול הסכם המכר ואת ההסתמכות על החלטות בתי המשפט הקודמים בעניין שטר החוב וחוקיות העיקול. ככלל, בקשת רשות הערעור לא צלחה, כאשר השופט ציין את הסיכויים המוגבלים של בקשות מסוג זה באופן כללי, והמקרה הספציפי הזה נתפס למרבה הצער כהשקעה מיותרת של זמן שיפוטי.