ע"ר 34085-04-26

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים **ע"ר 34085-04-26** **לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף** **המערער: יגאל שגיא** **נגד** **המשיבה: רשות המיסים** **ערעור על החלטות הרשמת מורן יהב מהימים 22.2.2026 ו-31.3.2026 בהש"א 58741-01-26** **פסק-דין** **מבוא** הערעור שלפניי הוגש כנגד שתי החלטות של רשמת בית המשפט העליון: הראשונה, מיום 22.2.2026, קבעה כי בקשה לביטול פסק דין שהגיש המערער תידון כהליך חדש ונפרד, אך תתברר בפני אותו מותב שנתן את ההחלטה המקורית. השנייה, מיום 31.3.2026, דחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה וכן דחתה בקשה לפסיקת הוצאות לטובת המערער. **רקע עובדתי והתדיינויות קודמות** נגד המערער נפתח תיק הוצאה לפועל בגין חוב לרשות המיסים. המערער הגיש תביעה לסעד הצהרתי בבית משפט השלום, בה טען כי פרע את החוב וכי רשות המיסים היא זו שחבה לו כספים. תביעה זו נדחתה על הסף על ידי בית משפט השלום, הן מחמת מעשה בית דין, הן מחמת היעדר סמכות עניינית, והן משום שהיה עליו להגיש תביעה כספית ולא הצהרתית. ערעור המערער על פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, וכן נדחתה בקשתו לרשות ערעור בבית המשפט העליון. בהמשך, הגיש המערער לבית המשפט העליון "תובענה לביטול החלטה שהושגה במרמה/הטעיה, שדחתה רע"א 33780-05-25 וקיום משפט חוזר". תובענה זו נקלטה במסגרת תיק בקשת רשות הערעור. לאחר דחיית בקשתו לקלטה כתיק חדש, ודחיית השגתו וערעור רשם על החלטות אלו, הגיע המערער להליך מושא הערעור הנוכחי. **ההליך הנוכחי והחלטות הרשמת** כנגד החלטת השופט מינץ בערעור הרשם, הגיש המערער "תובענה לביטול פסה"ד בתיק ע"ר 36584-11-25 שהושג במרמה/הטעיה וקיום משפט חוזר אזרחי". הרשמת הורתה כי תובענה זו תיקלט כהליך חדש ונפרד, אך תתברר בפני אותו מותב שנתן את פסק הדין שבוקש לבטלו (השופט מינץ). בקשות המערער לפסיקת הוצאות ולעיון חוזר בהחלטה נדחו. **ניתוח משפטי** **1. טיב ההליך לביטול פסק דין** בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בחן את הדרך הדיונית הנכונה לביטולו של פסק דין סופי שניתן מחמת מרמה. נפסק כי הדרך הנאותה היא הגשת תובענה חדשה ועצמאית לביטול פסק הדין, ולא הגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי בו ניתן פסק הדין. קביעה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, כגון "עניין אע'בריה" ואחרים. **2. הערכאה והמותב הדיוני** בהתאם לפסיקה, תובענה לביטול פסק דין מוגשת לערכאה שנתנה את ההחלטה השיפוטית שמבוקש לבטלה. ככלל, תתברר תובענה זו על ידי אותו מותב שנתן את ההחלטה המקורית. טעם עיקרי לכך הוא שיקולי יעילות: המותב הבקיא בחומר התיק יוכל לבחון בצורה מיטבית את טענות המרמה ואת השפעתן על ההכרעה שניתנה. בית המשפט קבע כי אין ממש בטענת המערער כי התובענה צריכה להתברר בפני מותב אחר, ואף הדגיש כי טענת "ניגוד עניינים מובנה" אינה רלוונטית, שכן עילת המרמה היא כלפי בית המשפט עצמו. **3. פסיקת הוצאות** באשר לדחיית בקשת המערער לפסיקת הוצאות, בית המשפט קבע כי סוגיה זו נתונה ללב שיקול הדעת השיפוטי של הרשמת. התערבות בהחלטה כאמור שמורה למקרים חריגים בלבד, והמקרה הנוכחי אינו נמנה עמם. **ממצאים עיקריים וחידושים משפטיים** * **עיגון הפסיקה:** פסק הדין מעגן מחדש את העיקרון המשפטי כי תובענה לביטול פסק דין סופי מחמת מרמה הינה הליך עצמאי ונפרד, ואינה חלק מההליך המקורי. * **יעילות דיונית:** ההחלטה מדגישה את חשיבות היעילות הדיונית בכך שהמותב שנתן את ההחלטה המקורית הוא שידון בבקשה לביטול, בשל היכרותו עם חומר התיק. * **גבולות שיקול הדעת השיפוטי:** פסק הדין מחדד את גבולות ההתערבות של בית משפט גבוה יותר בהחלטות בנוגע להוצאות, תוך קביעה כי התערבות תהיה רק במקרים חריגים. * **הבנת עילת המרמה:** נדחתה טענת המערער ל"ניגוד עניינים מובנה" של המותב, שכן עילת המרמה הינה כלפי בית המשפט. **סוף דבר** הערעור נדחה. לאור היעדר יסוד בערעור והעובדה שלא התבקשה תגובה, המערער חויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח. **ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ו (24 מאי 2026).** **עופר גרוסקופף** **שופט**