ת"א 1758/03

תקציר

בין התובעים לנתבע מחלוקת על הבעלות על מספר חלקות קרקע בצפת. התובעים טוענים כי הם הבעלים החוקיים של הקרקעות הידועות כמגרשים 21, 22, 26, 27, 29 ו-30, בעוד הנתבע השתלט לכאורה על הקרקעות הידועות כמגרשים 23 ו-80, הגובלות בנכסי התובעים, והחל בבניית תוספת בניה ללא היתר. התובעים הגישו תביעה נגד הנתבע, טענו למספר תביעות נזיקין וביקשו סעד של צו מניעה וצו הריסה לבנייה הנוספת. הנתבע מכחיש את הטענות וטוען כי הוא אינו הבעלים החוקי של החלקות המדוברות, ואף לא ביצע בהן עבודות בנייה כלשהן. בית המשפט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי הנתבע הוא אכן הקבלן האחראי לתוספת הבנייה במגרשים 23 ו-80. עדויות עדי התביעה נמצאו סבירות, הגיוניות ומהימנות, ואילו עדויות עדי ההגנה לא היו עקביות ולא אמינות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע גרם מטרד לתובעים וביצע עוולות נוספות לפי התקנות הרלוונטיות. עם זאת, בית המשפט נעתר רק לבקשה לצו מניעה קבוע, המורה לנתבע ולשותפיו להפסיק את כל עבודות הבנייה במגרשים 23 ו-80 ללא היתר כדין. הבקשה לצו הריסה נדחתה משום שהוא פוגע בזכויותיהם של הבעלים בפועל של החלקות, שלא היו צד להליך, ומשום שלתובעים יש אפשרות לבקש צו הריסה באמצעים משפטיים אחרים. כמו כן חויב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובעים. פסק הדין ניתן לטובת התובעים שלא בפניהם ביום 22.3.2005.