ע"פ 375/22

תקציר

במקרה זה החליט בית המשפט לערעורים לקבל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, שנקבע כי הוא מקל יתר על המידה עם משיב שהורשע בעבירות אלימות חמורות במשפחה. ערכאת הערעור הדגישה כי בעוד שבדרך כלל היא נמנעת מהתערבות בעונשים נמוכים יותר, אלא אם כן קיימת חריגה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות, מקרה זה מצדיק התערבות. המשיב תקף באלימות את אשתו ודודו, ממניעים הקשורים לחשדות בלתי מבוססים לבגידה, תוך הפגנת חוסר איפוק מזעזע וגרימת נזק חמור. החלטתו של בית המשפט המחוזי להקל בעונש תוך התייחסות לריבוי עבירות כערכאה אחת ומתן אפשרות לעונש מאסר מותנה במקביל, נמצאה בלתי ראויה. בית המשפט לערעורים הדגיש את הצורך במדיניות ענישה מחמירה כדי להרתיע ביעילות אלימות במשפחה, והצביע על חוסר ההתאמה של גינוי גרידא ללא עונשים מרתיעים. צוין כי למרות שהמשיב הביע חרטה והודאה באשמה, עברו הפלילי וחומרת מעשיו מצדיקים עונש חמור יותר. משכך, הגדילה ערכאת הערעור את תקופת מאסרו של המשיב מ-18 חודשים ל-30 חודשים, עם עונש מאסר מותנה נוסף המאריך את תקופת מעצרו הכוללת ל-36 חודשים, תוך שמירה על מרכיבים נוספים בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. פסק דין זה, שאושר על ידי שופטים ובהם סגן הנשיא נ' הנדל והשופט י' וילנר, מחזק את המחויבות השיפוטית לטיפול באלימות במשפחה בחומרה הראויה.