תמ"ש 16785-09-12

תקציר

התובעת, אם במקצועה, תבעה את הנתבע, בעלה היהודי, למזונות ילדים. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים משותפים, בני 11, 9 ו-6, ולאחר גירושיהם חלקו משמורת משותפת. האם טענה כי על פי ההלכה, האב צריך להיות האחראי הבלעדי לסיפוק צרכי ילדיהם עד הגיעם לגיל 15. עם זאת, האב טען כי מגמת החוק וההלכה דוגלת בשוויון בין המינים, וכי שני ההורים צריכים להיות אחראים למזונות, באופן יחסי להכנסתם. בית המשפט הסכים עם האב וקבע כי המצב המשפטי הנוכחי, המטיל חובה מוחלטת על אבות מסורים לשלם מזונות, אינו צודק. יתר על כן, מאחר שההורים חלקו את חובות ההורים והוצאותיהם באופן שווה, לא הייתה הצדקה שהאב ישלם מזונות לאם. השופטת הציעה פרשנות חדשה לחוקים הרלוונטיים, לפיה כאשר הדין האישי פוטר הורה ממזונות ילדים, חל חוק המזונות, דבר המבטיח צדק ושוויון. לפיכך, התביעה למזונות נדחתה, ושני ההורים נתפסו אחראים לצורכי הילדים בתקופת המשמורת. בנוסף, הם יחלקו הוצאות מסוימות באופן שווה, כולל עלויות רפואיות חריגות, הוצאות בית ספר וחוגים. האם חויבה לשלם לאב שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל. פסק הדין הדגיש את הצורך להתאים את החוק לערכים של שוויון, וניתן לפרסמו ללא פרטים מזהים.