ע"א 9245/99

תקציר

תיק משפטי מורכב זה סובב סביב עסקאות נדל"ן סותרות בהן מעורבים נכסים, מוכרים, קונים ומלווה. בתחילה, בעל הנכס, המיוצג על ידי הגב' גרבנאו, הסמיך את גב' מרים אריאן לנהל את מכירתו ובנייתו. הנכס הסתבך בשני הסכמים סותרים: הסכם הלוואה עם חיים הרבסט, שבו הנכס היה אמור להיות משועבד להבטחת הלוואות, והסכם מכר מאוחר יותר עם משפחת וינברג, שטען כי הנכס יועבר ללא זכויות צד ג'. מחלוקות התעוררו כאשר הרבסט ביקש לרשום משכנתא וגילה כי נרשמו הערות אזהרה על ידי בני הזוג ויינברג והבנק שלהם, המעידות על ניגודי אינטרסים. ויינברג שילם עבור הנכס, אך מצא את עצמו שזור בהתדיינות משפטית של הרבסט, שביקש לעמוד על עדיפותו בשל התחייבות משכנתא קודמת שלא נרשמה. המאבק המשפטי התקדם בהליכים משפטיים שונים. בית המשפט המחוזי צידד תחילה בבני הזוג ויינברג נגד אריאנס וגרבנאו בגין הפרת חוזה והטעיה, אך דחה את הטענות נגד הרבסט בגין רשלנות, שכן האיחור ברישום כוונת המשכנתא שלו נקבע כלא רשלני. בערעור, למרות שזכותו הקניינית של הרבסט קיבלה קדימות בשל עדיפות זמנית, נמצא כי בני הזוג ויינברג חולקים חלק מהאשמה למצבם, שכן הם פעלו על סמך הנחות ואזהרות באופן לא מספק. לבסוף, בית המשפט לא אישר כל רשלנות מצידו של הרבסט בשל התנהלות סבירה לאחר העסקה, פעולות בלתי ראויות שנקטו בני הזוג ויינברג, ואישר את הפיצוי הראשוני בגין הוצאות ועוגמת נפש לבני הזוג ויינברג, תוך הכרה ברשלנותם התורמת בסכסוך הרכושי המורכב.