ע"ע 300084/98

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה שני ערעורים שעניינם סכסוך בין מר עלי בלום, עובד ותיק במשרד התעשייה והמסחר, לבין מדינת ישראל. המחלוקת התעוררה בעקבות מכרז פנימי שפרסם המשרד, אשר צמצם לכאורה את תפקידיו וסמכויותיו של מר בלום כמנהל אגף התקציבים. מר בלום הגיש תביעה נגד המדינה, בה ביקש סעד הצהרתי ופיצוי בגין נזק לא ממוני. במקביל הגיש בקשה לצו מניעה זמני שיעצור את הליך המכרז. טרם הדיון בבקשה הודיעה המדינה על ביטול המכרז והסכימה להחזיר את תפקידיו וסמכויותיו של מר בלום. הצדדים הגיעו לפשרה, והותיר את סוגיית הפיצוי בגין עוגמת נפש להכרעת בית המשפט. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הורה למדינה לשלם למר בלום פיצוי בסך 5,000 ₪, החלטה עליה ערערו הן מר בלום, שביקש להגדיל את הסכום, והן על ידי המדינה, שטענה נגד כל פיצוי. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא יתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בפסיקת פיצויים לא ממוניים, ולא מצא טעמים מיוחדים המצדיקים התערבות. יתר על כן, נוכח אופיו של הסדר הפשרה ובהיעדר משפט מלא, לא היה בסיס להתערבות בערעור. בית הדין הדגיש את הנסיבות המצומצמות בהן בית הדין לעבודה פוסק פיצוי בגין עוגמת נפש ביחסי עבודה, קרי במקרים מובהקים של הפרת חוזה. סגן הנשיא אליאסוף, יחד עם השופט רבינוביץ', השופט פליטמן ונציגי העובדים והמעסיקים, דחו את שני הערעורים ואישרו את החלטת בית הדין האזורי. נציג המעביד אגמון הסכים עם הפיטורים אך הביע ספקות לגבי פסיקת הפיצויים במקרה זה.