דב"ע לט/101 - 3

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של עובד שפוטר מחברה פרטית שלמדינה מעמד מיוחד ומניותיה מיוחדות. העובד טען כי פיטוריו אינם חוקיים משום שלא עמדו בתקנות שירות המדינה ולכן ביקש לחזור לעבודה ולקבל תשלומים שונים. בית המשפט קבע כי תקנות שירות המדינה אינן חלות על מערכת היחסים שבין החברה לעובד, וכי החברה אינה מחויבת לתקנות אלא אם צוין במפורש בחוזה. בחוזה העבודה בין החברה לעובד נקבע כי המעסיק רשאי לפטר את העובד מטעמי משמעת ללא כל התייחסות להסדרים חיצוניים. מכאן, שהודעת הפיטורים שנמסרה לעובד הייתה כדין. עוד טען בית הדין כי פיטורים הם פעולה יומיומית בחיי החברה ויכולים להתבצע על ידי אדם הכשיר לכך, וכך במקרה של הדירקטור שהודיע על הפיטורים. בית הדין הדגיש כי קביעות אינה מבטיחה ביטחון תעסוקתי, וגם אם הפיטורים הפרו את חוזה העבודה, טענת העובד לביטול וחזרה לעבודה אינה תקפה. במקום זאת, העובד זכאי לפיצוי כספי, שכבר שולם במקרה זה. כמו כן, השעיית העובד מעבודתו אינה סעד חוזי, ומקורה בחוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה אישי. במקרה זה, ההשעיה לא נבעה מתקנות שירות המדינה אלא טופלה ככזו על ידי החברה והעובד. לפיכך, החברה מחויבת להשלים את שכר העובד עם ביטול ההשעיה, אשר מילאה גם החברה. עוד ציינה השופטת כי יש לנהל טוב יותר את המצב הלא מספק בחברה, והעתק מפסק הדין יישלח למזכיר איגוד הפקידים ולמנהל רשות החברות הממשלתיות. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור, בהתחשב במכלול הנסיבות, ולא הורה למי מהצדדים לשאת בהוצאות.