בג"צ 4700/21

תקציר

פסק הדין של בית המשפט מקבל חלקית את העתירה בנוגע להנחיות לאישור מרפאות כירורגיות פרטיות בישראל. המחלוקת התמקדה בפרשנות תקנה 3(3) לתקנות המרפאות, ובפרט בשאלה האם יש לכלול תחנות כירורגיות בבתי חולים בחישוב מכסות למרפאות פרטיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לשקול רק מרפאות, תוך יישור קו עם פרשנותה של העותרת ודחה את טענת המדינה לכלול בתי חולים. החלטה זו מושרשת בשמירה על איזון במערכת הבריאות הציבורית ובהגנה על שירותי בריאות הציבור. בית המשפט מכיר בצורך של המדינה לבחון ואולי לתקן את התקנות כדי להגדיר וליישם טוב יותר קריטריונים להקמת מרפאות. פסק הדין ממליץ גם על השעיה של שישה חודשים מאכיפת פסק הדין כדי לאפשר למדינה לבצע את ההתאמות הנדרשות. בעוד שעניינו הספציפי של העותר יישקל מחדש, אין כל הנחה למתן מיידי של רישיונות מרפאה חדשים על בסיס פסיקה זו. בית המשפט מדגיש כי על משרד הבריאות לבחון מחדש את הבקשות תוך בחינת פרשנות נכונה של התקנות ולוודא שההחלטות עולות בקנה אחד עם שיקולי בריאות הציבור והמדיניות הרחבים יותר. העותר זכה בהוצאות בסך 50,000 ₪, מתוך הכרה בהשפעה הרחבה יותר של עניינו על התחום.