ע"פ 42276-09-20

תקציר

פסק הדין דן בערעור לביטול החלטת ערכאה נמוכה יותר לזכות משיב מאשמת החזקת נשק ושיבוש הליכי משפט. ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא לא היו שנויים במחלוקת, וקבעו כי המשיב אכן החזיק אקדח, מחסנית ותחמושת, וניסה להסתירם באמצעות השלכתם על קיר ביתו כדי לשבש את הצדק. השאלה המרכזית הייתה האם יש לפסול אקדח שנתפס על ידי המשטרה כראיה בשל חיפוש ותפיסה שלא כדין. בית המשפט פירט את מאפייניה של דוקטרינת הפסילה השיפוטית, והדגיש כי ראיה שהושגה שלא כדין אינה הופכת אותה אוטומטית לבלתי קבילה, ועל בתי המשפט לאזן בין גורמים שונים. אלה כוללים את אופי אי החוקיות וחומרתה, את ההשפעה על מהימנות הראיות ואת השפעת ההדרה על מערכת המשפט. במקרה דנן, כניסתה הבלתי חוקית של המשטרה לרכושו הפרטי של המשיב ללא צו הייתה סלע המחלוקת העיקרי. בית המשפט קבע כי המשטרה פעלה בתום לב וממניעים לגיטימיים, והפגיעה בפרטיות לא הייתה משמעותית שכן הם לא נכנסו לבתים אלא לחצר משותפת. באשר לחלקו השני של האירוע, המרדף שהוביל לגילוי האקדח, קבע בית המשפט כי בריחתו של המשיב לאחר שראה את השוטרים ביססה חשד סביר, המקנה להם את הזכות לרדוף אחריו ולערוך עליו חיפוש. בית המשפט הגיע למסקנה כי נפל פגם אחד בלבד - הכניסה הבלתי חוקית - ולאחר איזון בין הגורמים הרלוונטיים, האקדח צריך להיות קביל כראיה. לפיכך, הערעור התקבל, הזיכוי בוטל והמשיב הורשע בהחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט. התיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין.