ע"א 363/12

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין שתי חברות, יובל התבור ודוד שחר ובניו, בנוגע לביצוע שטרות הנובעים מהסכמים ביניהן הנוגעים לסילוק עודפי עפר מאתר פרויקט. את ההליכים בבית המשפט המחוזי יזם המערער, שמונה ככונס נכסים ליובל התבור, וביקש לבצע חלק מהשטרות שנמסרו לחברה על ידי דוד שחר. דוד שחר התנגד להוצאה לפועל, בטענה כי התחייבותה ליובל התבור קוזזה מהחוב של החברה כלפיה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו של דוד שחר ודחה את בקשת ההוצאה לפועל. בערעור טענה המערערת כי הפעולות שנקטו החברות היו מלאכותיות ונועדו לאפשר לדוד שחר להתחמק מחובותיה לפירעון ליובל התבור. דוד שחר, מצדו, תמך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וטען כי טענות המערער מכוונות לממצאים עובדתיים שאין להתערב בהם על ידי ערכאת הערעור. השופט פוגלמן, שכתב את חוות הדעת, הסכים עם עמדתו של דוד שחר. הוא הדגיש כי טענות המערער התמקדו בעניינים עובדתיים ולא סיפקו בסיס להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי, מה גם שהן התבססו על קביעות מהימנות. לגופו של עניין ציין השופט פוגלמן כי בעוד שההסכמים בין החברות מעוררים שאלות, המערערת לא הציגה ראיות לכך שהחברות צפו את חדלות הפירעון העתידית של יובל התבור בעת חתימת ההסכמים. בהיעדר ראיות כאלה, ובהינתן קיומן של טענות עובדתיות סותרות, מצא השופט פוגלמן כי הכף נוטה לטובת דוד שחר. זאת ועוד, השופט פוגלמן עמד על נטל ההוכחה במקרה זה. מאחר שדוד שחר טען כי חובו נפרע בדרך של קיזוז, קבע השופט כי הנטל הוא על דוד שחר להוכיח פירעון זה. אולם, משעמד דוד שחר בנטל זה בהצגת שטרות ביטחון של יובל התבור, עבר הנטל אל המערערת להראות כי החברה אינה אחראית בשטרות אלה. המערערת לא עמדה בנטל זה. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב לשאת בשכר טרחת בא כוחו של דוד שחר. השופטים סולברג וגרוניס הסכימו עם ההחלטה.