עת"מ 1474/09

תקציר

העותר ניגש לבחינה כדי להפוך לשמאי מקרקעין מוסמך, וקיבל ציון 54 מתוך 100. לאחר ערעור שלא צלח לוועדת הערר, הם קיבלו ציון 56. בהתאם למדיניות הוועדה, נערכה בדיקה נוספת לציונים שבין 56 ל-59, אך ציוניו של העותר נותרו על 55 ונכשל בבחינה. לאחר מכן התכתב העותר עם מספר גורמים, לרבות המועצה, ובסופו של דבר הגיש עתירה נגד החלטת ועדת הערר כעבור חצי שנה. בית המשפט דחה את העתירה בנימוק של שיהוי, שכן היא הוגשה הרבה מעבר ל-45 הימים הנדרשים בחוק, ולא הייתה הצדקה לשיהוי. עם זאת, בית המשפט בחן לגופו של עניין, ומצא כי הליך הבדיקה היה מקצועי ומפוקח, והחלטת ועדת הערר הייתה סבירה. עוד טען העותר כי חלק משאלות הבחינה נוסחו בצורה לקויה, הכילו טעויות קונספטואליות או הסתמכו על פסיקות שניתנו לאחר מועד הבחינה, אך בית המשפט מצא כי הגופים העורכים את הבחינה והערעורים מוסמכים על פי חוק לקבוע את נוסח השאלות ואת נכונותן. כמו כן, נוהל הטיפול בציונים גבוליים נמצא בסמכותה של המועצה, ולא היה בלתי סביר. משכך, גם העתירה נדחתה לגופה, והעותר חויב בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.