ת"א 2016-02-07

תקציר

התיק נסוב סביב תוקפו של שטר משכנתא שנרשם לטובת הנתבעת, להבטחת חובותיה של חברת בנייה שבעלה של התובעת היה בעל מניות בה. התובעת טענה כי השטר בטל ומבוטל בשל פגמים בביצועו וחוסר הסבר, וכי היא הוצגה כעקרת בית תמימה ובלתי מעורבת. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת ודחה את טענות התובע. בית המשפט קבע כי שטר המשכנתא תקף, וכי התובע היה מודע היטב לענייני החברה, לאחר שהיה מעורב בהם. השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות התובעת בדבר פגמים שנפלו בשטר, וכי קיבלה הסברים מספקים טרם החתימה. יתר על כן, פעולותיה הבאות של התובעת, לרבות חתימה על הארכות והסכם פשרה, הצביעו על הודאתה בתוקפו של שטר הפשר. הסכם הפשרה, עליו הכחישה התובעת את חתימתה, הוכח כנושא את חתימתה, וכלל הודאה בחוב, ויתור על הגנה למגורים והתחייבות לפינוי הנכס המשועבד. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת מנסה לעכב את עיקול הנכס וכי טענותיה לגבי נסיבות חתימת שטר המשכנתא נדחו על ידי מעשיה המאוחרים. בעקבות זאת הוסר צו המניעה הזמני המונע הליכי מימוש, והתובע חויב בהוצאות הנתבע, לרבות שכר טרחה בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין ייצוגו המשפטי.