ת"א 5499-04-16

תקציר

מדובר במקרה בו התקשרו התובעים עם הנתבעים בהסכם מכר מקרקעין לרכישת נכס. עם זאת, התובעים לא הצליחו לרשום את זכויות חכירת המשנה בנכס על שמם בשל שני מכשולים עיקריים: האחד היה הפער בין היתר הבנייה לבין הבנייה בפועל על הקרקע, והשני היה קיומם של שטרות ושעבודים על הנכס שלא הוסרו. התובעים טענו כי הנתבעים, שכללו שני עורכי דין שייצגו את התובעים והמוכרים בהתאמה, הפרו את חובות האמון והזהירות שלהם, ולא סיפקו מידע מספק על הנכס. הם תבעו פיצויים בסך 5 מיליון שקל. בית המשפט מצא כי התובעים היו מודעים היטב למצבו הפיזי והמשפטי של הנכס טרם ההתקשרות בהסכם המכר, ובחרו לרכוש אותו בכל זאת. התובעים גם חרגו מהמנגנונים שהותוו בהסכם המכר לסילוק השטרות והשעבודים, דבר שהביא לעיכובים בהליך הרישום. בית המשפט קבע כי עורכי הדין פעלו בסבירות ולא הפרו את חובות הזהירות או האמון שלהם כלפי התובעים. בנוסף, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת נזקיהם הנטענים, והתנהלותם שלהם, כגון אי נקיטת פעולות רלוונטיות והתקשרות בהסכם פשרה עם המוכרים, ערערה את טענותיהם. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים והורה להם לשאת בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד, בסך כולל של 180,000 ₪.