ע"פ 309/74

תקציר

המערער, שלא היה סוחר מט"ח מורשה ולא קיבל רישיון לתקנות הביטחון (כספים) משר האוצר, הואשם בשורה של עבירות בהיקף ניכר של מטבע חוץ. בית המשפט העליון פסק במספר מצבים משפטיים בהתבסס על העובדות שנקבעו. ראשית, באשר לתקנה 3(1), האוסרת קנייה או קבלה של מטבע חוץ ללא רישיון, לא היו למערער טענות הגנה, ובית המשפט אישר את ההרשעה. שנית, המערערת טענה לפטור לפי פקודת ההגנה (מימון) (פטור), התשכ"ז-1967, בגין הרשעה באיסור של תקנה 3(1) למכור או להעביר מטבע חוץ. בית המשפט פירש את הודעת הפטור כמחריגה מטבע שהושג באמצעות מסחר בישראל, ואישר את ההרשעה. שלישית, אושרה גם ההרשעה בהפרת תקנה 4ג(1א), המגבילה תשלומים לתושבי חוץ. בית המשפט טען, כי חוסר הגילוי של המערער בנוגע למקבלי תשלומיו הביא להפחתת נטל ההוכחה המוטל על המדינה, וסביר להניח שחלק מהנהנים הם תושבים. בנוסף, אישר בית המשפט את ההרשעה בהפרת תקנה 4ג(1)(ב), האוסרת על ביצוע תשלומים ליחידים השוהים מחוץ לישראל, שכן טענת המערער לפטור אינה תקפה. לבסוף, באשר לגזר הדין, דחה בית המשפט את בקשת הסנגור להקלה בעונש, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירות של המערער ואת הצורך בהרתעה. הערעור נדחה, אך פסק הדין תוקן כך שישקף את מספר התקנה הנכון.