ת"א 1238/07

תקציר

התובע, הסובל ממום מולד ברגלו השמאלית, תובע את מכבי שירותי בריאות ואת אסותא מרכזים רפואיים על כך שלא אבחנו את מצבו במהלך הריונה של אמו, דבר שהיה מאפשר לה להפסיק את ההיריון. התובע טוען כי רשלנות הנתבעים מנעה מאמו לגלות את המום ולסיים את ההיריון. הנתבעים מכירים בחובת הזהירות שלהם אך מכחישים כל הפרת חובה. בית המשפט קובע כי התנהלות הנתבעים לא עלתה כדי רשלנות. ראשית, הרופא העוקב אחר ההיריון הגדיר אותו כבעל סיכון גבוה בשל סיבוכים קודמים, וסטנדרט הטיפול בהריונות מסוג זה לא כלל סריקות אולטרסאונד ממושכות שהיו עשויות לאתר את המום של התובעת. שנית, הפגם של התובעת נדיר וקשה לאבחון, ואין כל ראיה כי ניתן היה לזהותו בבדיקות אולטרסאונד שגרתיות שנערכו על ידי הנתבעים. יתר על כן, בית המשפט מגיע למסקנה כי חייו של התובע אינם כה פגומים עד כי מותו היה עדיף. נכותו הרפואית הזמנית של התובע עומדת כיום על 40.65%, אך נכותו התפקודית מוערכת בשיעור של 30%. מצבו אינו מונע ממנו לנהל חיים מספקים, ואיכות חייו אינה נפגעת באופן משמעותי. בנוסף, בית המשפט קובע כי גם אם המום היה מאובחן, לא בטוח שוועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון. לאמה של התובעת נמסר על האפשרות לסריקות פרטיות מורחבות, אך עדותה בנושא זה לא הייתה אמינה. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי הנתבעים אינם אחראים לנזקי התובע ודוחה את התביעה. התובע חויב לשלם לכל נתבע 58,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.