עמ"ש 29829-06-12

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לסמכות השיפוט של בתי המשפט המעבירים סכסוכים לבוררות ולהליכים המשפטיים שלאחר מכן. שאלת המפתח היא האם בית משפט המעביר תיק לבוררות, כאמור בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט, סוגר למעשה את התיק או רק מעכב את ההליך. ההחלטה גורסת כי העברה כזו גוררת סגירת תיק ולא עיכוב. משמעות הדבר היא שאם הליך הבוררות נכשל או מתבטל, צד המבקש לבחון מחדש את תיק בית המשפט יצטרך ליזום תביעה חדשה. על פרשנות זו הוגש ערעור, כאשר המערערת טענה כי אין לראות בהחלטת בית המשפט להעביר סכסוך לבוררות משום הסרת סמכותו, במיוחד אם הליך הבוררות לא יצלח. בית המשפט הכיר בהשלכות האפשריות של פסיקתו, אשר עלולות להרתיע צדדים מלהסכים להעביר סכסוכים לבוררות בהקשר של ערעור. עם זאת, קבעו השופטים כי עצם העברת סכסוך לבוררות, גם לפי סעיף 79ב, אינה מבטלת את סמכותו של בית המשפט לדון בסוגיה. הם הדגישו את מגמת החקיקה לעודד שיטות חלופיות ליישוב סכסוכים כמו בוררות וגישור, וציינו כי צדדים יכולים להסכים לסוג של מנגנון ערעור המאפשר להם לפנות לבית המשפט לאחר הבוררות. בסופו של דבר, הבקשה לחידוש הליכי הערעור התקבלה. המבקש חויב בפיקדון בסך 20,000 ₪, ולשני הצדדים ניתנו מועדים מוגדרים להגשת טיעוניהם המלאים. עוד נקבע בהחלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, והמזכירות נדרשה לעקוב אחר הפיקדון ולמסור העתק מההחלטה הן למבקש והן לבא כוח המשיבים.