עב"ל 104/99

תקציר

במקרה משפטי זה, ביקש המערער, סוחר שיש עצמאי, הכרה בתאונה שאירעה במקום מגוריו כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הרלוונטי. בתאונה ניסה המערער לתקן תריס במשרדו הביתי, שלטענתו נדרש לצורך עבודתו, שכן הוא סיפק אור ואוורור חיוניים. פסק הדין הראשוני דחה את הטענה, וציין כי תיקון התריס קשור יותר לתחזוקת הבית מאשר ישירות לפעילות העסקית של סוחר שיש. הנשיא אדלר והשופט פליטמן תמכו בדעה זו, והדגישו את הצורך בקשר סיבתי חזק בין פעילות העבודה לבין התאונה. עם זאת, השופט ארד, בתמיכת נציגי העובדים והמעסיקים הראל וגלין, טען כי פעולתו של המערער היא חלק בלתי נפרד מסביבת עבודתו ויש להכיר בה ככזו. הם הדגישו כי אם התאונה הייתה מתרחשת בסביבה משרדית מסורתית, סביר להניח שהיא הייתה מוכרת כתאונת עבודה. החלטת הרוב נטתה לטובת המערערת, ביטלה את ההכחשה הראשונית והכירה באירוע כתאונת עבודה, ובכך התיישרה עם המגמה הגוברת של התייחסות לסביבות עבודה ביתיות בשיקולים דומים לאלה של מקומות עבודה מסורתיים. בעקבות זאת נפסקו למערערת הוצאות משפט שישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי.