ת"פ 43090-01-21

תקציר

הנאשם הורשע בהסעת שלושה שוהים בלתי חוקיים בתחומי מדינת ישראל. בבואו לקבוע את אזור הענישה המתאים, שקל בית המשפט את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, את הערכים החברתיים שנפגעו, את מידת הפגיעה ואת מדיניות הענישה הרווחת. נמצא כי חומרת העבירה היא ממשית, בהתחשב בסכנות האפשריות ובמספר השוהים הבלתי חוקיים המעורבים. עם זאת, צוין גם כי כתב האישום לא הצביע על תכנון מוקדם או על פיצוי כלשהו שקיבל הנאשם. כמו כן, לא יוחס נזק ממשי למעשיו של הנאשם, ולא היו לו הרשעות רלוונטיות קודמות. בנסיבות אלה, נקבע טווח הענישה ההולם ממספר חודשי עבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר. בבואו לקבוע את העונש הספציפי הביא בית המשפט בחשבון גורמים שאינם קשורים לביצוע העבירה, כגון הודאתו של הנאשם באשמה, חרטה ופוטנציאל הנזק לנאשם ולמשפחתו מעונש מאסר. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו, מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי והצורך לטפל בבנו בעל המוגבלות. נלקחו בחשבון תסקיר שירות המבחן, שהדגיש את קשייו של הנאשם ואת האמביוולנטיות שלו כלפי הטיפול. עם זאת, הוכרו גם השתתפותו הפעילה של הנאשם והתנהגותו הנאותה במהלך הפגישות עם שירות המבחן. למרות התקדמותו של הנאשם, נקט בית המשפט זהירות בחריגה ממתחמי הענישה מטעמים שיקומיים והגיע למסקנה כי די בעונש ברף התחתון של הטווח המתאים. בית המשפט הטיל עונש של שלושה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, קנס של 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר במקום הקנס, התחייבות כספית של 10,000 ₪, צו מבחן ופסילת רישיון הנהיגה של הנאשם למשך שישה חודשים. בית המשפט גם ויתר על שכר הטרחה של הסנגוריה הציבורית בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם. בנוסף, בית המשפט דן בבקשת הנאשם לעכב את תחילת עבודות השירות עד תחילת ספטמבר 2023 בשל מצבו הבריאותי של בנו וביקש מהממונה על השירות בקהילה להשיב לבקשה זו בתוך שלושה ימים. פסק הדין ניתן ביום 10.5.2023 בנוכחות הצדדים, כאשר זכות הערעור שמורה בחוק.