ע"א 701/87

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב עסקת מקרקעין בין המערערים למשיבים, אשר כללה שתי חלקות מקרקעין והוסדרו לה שני מסמכים: "הסכם קנייה-מכר" ו"מזכר הבנות". המערערים, בעלי הקרקע, טענו כי אין חוזה מחייב בשל בעיות לכאורה במחירים ובפורמליות החוזית, לרבות אי עמידה בסעיף 8 לחוק המקרקעין. לטענתם, התמורה האמיתית הייתה 42 אלף דולר, ולא 28 אלף דולר שצוינו במסמכים. למרות טענות אלה, בית המשפט מצא כי שני המסמכים מהווים הסכם מלא ומחייב. המערערים הואשמו בכך שניסו להתחמק מההסכם בכך שלא מסרו את פרטי הבנק הדרושים, דבר שיאפשר תשלום במטבע חוץ, תוך הפרה לכאורה של חוק הפיקוח על מטבעות. בית המשפט טען כי אמנם קיימת כוונה בלתי חוקית, אך הטענה להונאת רשויות המס לא הוכחה, ומבחינה משפטית המסמכים עומדים בדרישות הסכם מחייב לפי סעיף 8. יתר על כן, האפשרות לשלם במטבע חוץ שנקבעה בחוזה לא נחשבה בלתי חוקית אם הומרה למטבע ישראלי, לפי סעיף 47 לחוק החוזים. יש לציין כי נראה כי סירובם של המערערים לקבל תשלומים מונע מרצון לתגמול גבוה יותר ולא מחוסר תוקף חוזי. בית המשפט הכריע נגד המערערים, והורה להם לקיים את תנאי החוזה המקוריים, דבר המשקף מחויבות לצדק ומרתיע ממניפולציה של טכניות משפטית כדי להתחמק מהתחייבויות חוזיות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור וחייב את המערערים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.