עמר"מ 18645-06-17

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור שכן פסק הדין התבסס על יסודות מוצקים של מספר עדויות והערכות בדבר מהימנותם של העדים, אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. פסק דינו פה אחד של בית המשפט העדיף את גרסת המנהל לאירועים על פני זו של המערער, והזהיר עצמו מפני הסתמכות על עדויות בודדות. טענותיו של המערער בדבר התנכלות בשל מוצאו הערבי לא זכו לתמיכה ועל כן נדחו. בית המשפט הכיר בכך שפיטוריו של עובד ציבור מעבודתו היו צעד דרסטי, אך במקרה זה הוא היה מוצדק נוכח תפקידו של המערער כמפקח אכיפת החוק, חומרת האיום שנשקף ממנו על מעסיקו והצורך לשמור על תדמיתו ותפקידו התקין של שירות המדינה. שיקול הדעת של רשויות המשמעת, במקרה זה, נמצא מופעל כראוי, ומשכך נדחה הערעור על ביטול פסק הדין.