ת"ד 4500-08-13

תקציר

הנאשם נסע ברחוב עזרא בבני ברק ופגע בקטין בן 11 שחצה את הכביש במעבר חציה מסומן. הקטין נפצע באורח קשה והתיק נסוב סביב השאלה האם הנאשם אחראי לתאונה. אין מחלוקת על מספר עובדות: הנאשם נהג לבדו, כיווני הנסיעה, תנאי הדרך, מזג האוויר והתאורה. כמו כן, אין מחלוקת כי הנאשם הכיר את האזור, לרבות מיקום המעבר, וכי לא נמצאו עדים לתאונה. המחלוקת העיקרית נוגעת למהירות בה נהג הנאשם והאם הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות. לטענת התביעה, הנאשם נהג במהירות של 40-50 קמ"ש דבר בלתי סביר בעת התקרבותו למעבר חצייה, במיוחד בשכונת מגורים בה עשויים להימצא ילדים. ההגנה טוענת כי התאונה הייתה בלתי נמנעת וכי מהירותו של הנאשם הייתה סבירה. השופט מוצא כי עדותו של הנאשם ביחס לאירועים שהובילו לתאונה מתפתחת ומשתנה, וכי גרסתו לאירועים כפי שתוארה בחקירה הנגדית היא המדויקת ביותר. לפי זה, הנאשם ראה את הולך הרגל על המדרכה אך לא האט מספיק, ובלם רק כשכבר היה מאוחר מדי. השופט מציין כי על נהגים המתקרבים למעבר חצייה מוטלת חובת זהירות מוגברת כלפי הולכי רגל, ועליהם לצפות את האפשרות של התנהגות רשלנית מצד הולכי רגל, במיוחד באזורים בהם עלולים להימצא ילדים. במקרה זה, הנאשם הכיר את האזור והיה עליו להאט עד לנקודה בה יוכל לעצור לפני שהגיע למעבר. השופט מגיע למסקנה כי לו היה הנאשם נוהג במהירות סבירה, ניתן היה למנוע את התאונה ולכן מוצא את הנאשם אשם באישומים נגדו.