עפ"ת 27318-04-22

תקציר

המערער מערער על הרשעתם בנהיגה מעל המהירות המותרת. פסק הדין הראשוני מצא את המערער אשם מעבר לכל ספק סביר בנהיגה במהירות של 169 קמ"ש באזור של 110 קמ"ש. המערער טוען כי נפלו פגמים במדידת מהירותם ומטיל ספק באמינותו של קצין המדידה. לטענתם, לא הוכחה הסמכתו של השוטר להפעיל את מכשיר זיהוי המהירות, המכשיר לא כויל והמדידה לא הייתה מדויקת משום שכלי רכב אחרים חסמו את שדה הראייה. בנוסף, טוען המערער כי שוטר האופנוע טעה בזיהוי רכבו של המערער ככזה החורג מהמהירות המותרת וכי תיעוד הווידיאו שהוצג בבית המשפט תומך בכך. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה סיבה לפקפק בפסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט מצא כי הקצין אכן היה מוסמך ומנוסה בהפעלת המכשיר וכי המדידה בוצעה במיומנות. תעודת הכיול הוצגה והמכשיר נבדק מעת לעת. ערכאת הערעור אף הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי עדותו של השוטר בנוגע להליך המדידה הייתה מדויקת וכי המערער לא הציג כל הגנה סבירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימות די ראיות כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר וכי העונש הולם בהתחשב במהירות מופרזת ובעבירות התנועה הקודמות של המערער. הערעור נדחה, ורישיונו של המערער הופקד אצל בית המשפט.