בש"פ 1915/95

תקציר

בקשת רשות הערעור נוגעת להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר אישר החלטה קודמת של בית משפט השלום בירושלים לעכב את המבקש עד לתום ההליכים נגדו בגין פירוק וגניבת רכב. למרות הודאתו במעשה, טען המבקש כי חלקי הרכב ננטשו בשל היסטוריית השכירות של הרכב וחוסר הבעלות. שתי הערכאות דחו הגנה זו ואת החומר התומך. המבקש טען כי על בתי המשפט להתחשב בחומרי הגנה שאינם מצויים בתיק החקירה בבואם לבחון ראיות לכאורה להוצאת צווי מעצר לפי סעיף 21א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט הכיר בשאלה המשפטית האם יש לבחון ראיות הגנה גם אם הן נעדרו מתיק החקירה, והחלטות קודמות הצביעו על חוסר עקביות בהתייחסות לסוגיה זו. על אף שבית המשפט מצא עילה למעצרו של המבקש בשל עבירות קודמות וסיכונים פוטנציאליים לשלום הציבור, הוא נתן רשות ערעור בשאלה המשפטית של שקילת ראיות הגנה למראית עין. בית המשפט הדגיש את הצורך באחידות בתחום זה כדי להנחות פסיקות עתידיות. לפיכך ניתנה רשות ערעור, והעניין הואץ בשל מעמד המשמורת של המבקש.