ת"א 45125-04-15

תקציר

המחלוקת נוגעת לאחוז הנגזר משינוי שווי הקרקע מדי שנה לצורך קביעת פיצויים בעקבות הפקעתה לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). התובעים טוענים כי התעריף צריך לעמוד על 6% בהתבסס על חוות דעת המומחה שהזמינו. מנגד, טוענים הנתבעים לשיעור נמוך יותר של 5%, או חריג 2.5% לייעוד למגורים ו-1.5% לייעוד חקלאי, בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמם. לאחר עיון בטענות ובחוות דעת המומחים, בית המשפט פוסק לטובת התובעים. היא קובעת כי יש לקבוע את שיעור הפיצוי המתאים על 6% משווי הקרקע המשתנה מדי שנה. זאת, בהתבסס על חוות דעת המומחים שהציגו התובעים, אשר בית המשפט מוצא כי היא מפורטת, מקיפה, מקצועית ועולה בקנה אחד עם הפסיקה הרלוונטית. בית המשפט מציין כי רשות מקרקעי ישראל, שחקנית מרכזית בשוק המקרקעין במדינה, מיישמת שיעור של 5% או 6% ברוב עסקאות החכירה שלה וכי שיעור זה משקף אפוא את שווי השוק שניתן היה להשיגו מרצון. כן היא שוקלת את הסברה של המומחית לגבי השימושים האפשריים השונים בקרקע המופקעת על פי התכנית הרלוונטית באותה עת, ואת עדותה כי עסקאות הנתבעים אינן מביאות בחשבון את כל השימושים הללו. בנוסף, בית המשפט פוסק לתובעים 80,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ומורה לנתבעים לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם הנלוות, לרבות הוצאות בגין חוות דעת מומחה והוצאות משפט, עם הצגת קבלות. סכום הפיצוי ייקבע על סמך השווי הנקוב בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים ושיעור 6% כפי שקבע בית המשפט. סכום זה ישולם לתובעים לאחר שימסרו את המסמכים הדרושים לנתבעים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד קובע בית המשפט כי 10% מסכום הפיצוי ינוכה כמקדמה לתשלום מס רווחי הון.