רע"א 311/08

תקציר

בסכסוך על פיצויי פיטורים, פסק בורר לעובד (המבקש) 81,879 ₪ בשנת 1995. כאשר ביקש העובד לבצע את פסק הבוררות, טען המעסיק (המשיב) כי שילם סכומים שונים, לרבות 33,301.92 ₪, לקופת מבטחים של העובד. המשיב טען כי יש לראות בסכום זה עתודת פיצוי. העובד טען כי לא מדובר בחלק מתשלום הפיצויים. מנהל ההוצאה לפועל הסכים עם המשיב, אך החלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2006, אשר הורה למשיבה לשלם למבקש את הסכום שבמחלוקת אלא אם כן המציאה אישור ממבטחת המאשר כי הסכום הועבר לאחר פסק הבוררות ועומד לרשות המבקש. המשיב הביא שני מכתבים ממבטחים, אך המבקש טען כי הם אינם מקיימים את פסק הדין. על כך הוגש ערעור מספר פעמים, ובסופו של דבר פסק בית המשפט המחוזי לטובת המשיב בשנת 2007, וקבע כי המשיב אכן העביר את הסכום שבמחלוקת וכי הוא עומד לרשות המבקש. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה והדגיש כי רשות ערעור שנייה היא נדירה ומוגבלת בדרך כלל למקרים המעלים סוגיות משפטיות או ציבוריות שאינן קשורות לאינטרסים האישיים של הצדדים. טענות המבקש ערערו בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שערכאת ערעור אינה מתערבת בהן, במיוחד בבקשת רשות ערעור. השופט הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי והגיע למסקנה כי אין מקום שבית המשפט העליון יתערב בממצאים העובדתיים הנוגעים למהימנותם של עדים. זאת ועוד, השופט הדגיש כי המבקש לא העלה שאלות משפטיות עקרוניות, והבקשה לדיון ב"גלגול שלישי" אינה מוצדקת. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.