עת"מ 300/04

תקציר

העותרים, אזרחים ישראלים ובן זוגם שאינו ישראלי, ביקשו איחוד משפחות, אך בקשתו נדחתה על ידי המשיב. המשיב טען כי יש לדחות את העתירה כפי שהיא שייכת לבית המשפט העליון, אך בית המשפט חלק על כך, וקבע כי תוכן הבקשה קובע את סמכות השיפוט ולא את שלב הבקשה או הסעד המבוקש. בית המשפט התייחס לפסק הדין בעניין סלאמה נ' שר הפנים, שקבע כי בקשות לאזרחות ישראלית נמצאות בסמכותו של בג"ץ, ואילו בקשות למעמד של תושב קבע היו אמורות להידון בבית המשפט לעניינים מנהליים. מאחר שבקשת העותרים הייתה לאיחוד משפחות, ולא לאזרחות, המקום הראוי היה בית המשפט לעניינים מנהליים. יתר על כן, פסיקות קודמות היו עקביות בקובעו כי סוגיות הנוגעות לתושבות קבע נמצאות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, דחה בית המשפט את בקשת המשיב לדחות את העתירה וקבע כי על בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לדון בעניינם של העותרים. המשיב חויב לכסות את הוצאות העותרים, והעתירה נקבעה לדיון במועד הנקוב.