ע"ח 35030-01-24

תקציר

הערעור מתייחס לבקשת ההגנה לעיין בחומרי החקירה שבידי התביעה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והניע ערעור זה. המערער טען, כי חומרי החקירה רלוונטיים להגנתם, תוך שימוש בזכותם למשפט הוגן ולהתנהלות תקינה של הגנתם. בית המשפט הכיר בזכותו של המערער לעיין בחומרי חקירה, אך ציין כי זכות זו מאוזנת בין זכויות העדים, במקרה זה, לפרטיותם ולאינטרסים השיקומיים שלהם. החומרים המדוברים התייחסו לרישומים פליליים של שני עדי תביעה ולתיק חקירה בעניינו של נערני חאפז מסוים. בית המשפט בחן את הרלוונטיות של חומרים אלה ומצא כי בהתחשב באופי העבירות המיוחסות למערער, ערכם של חומרים אלה עבור ההגנה היה שולי ואגבי לסוגיות העיקריות. בית המשפט הדגיש כי אין להרחיב את מבחן הרלוונטיות כך שיכלול אפשרויות ספקולטיביות או מופשטות. באשר לתיק החקירה, מצא בית המשפט כי המערערים לא ביססו קשר מספק בין מקרה זה לבין טענותיהם שלהם, ותייג את טענותיהם כ"מסע דיג". פסק הדין התייחס גם לפסיקה מבוססת שהדגישה כי לחומרי חקירה חייב להיות קשר ישיר או עקיף עם האישום הנדון, וכי אין להרחיב את ההגדרה של חומרים אלה כך שתכלול ראיות לא רלוונטיות. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, החל על עיון בחומרי חקירה, פורש כחל על חומרים הקשורים לכתב האישום עצמו, ולא על מקרים שאינם קשורים. משכך, דחה בית המשפט את הערעור, והסכים עם החלטת בית משפט קמא שלא למסור את החומרים המבוקשים להגנה.