ת"א 11113-08-09

תקציר

הנתבעים בנו מבנה על קרקע משותפת ללא הסכמת אחד הבעלים המשותפים, התובע. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים והשיג נגדם צווי מניעה זמניים, אך הבנייה נמשכה. השאלות העיקריות שעמדו להכרעה היו האם הנתבעים פעלו בתום לב והאם זכותו של התובע לדרוש את סילוק הנתבעים מהמקרקעין נשללת בהיתר הבנייה. בית המשפט מצא כי הנתבעים המשיכו בבנייה למרות שהיו מודעים לצווי המניעה, ופעלו בחוסר תום לב. היתר הבנייה לא שלל את זכויותיה של התובעת, שכן הוא הושג בתואנות שווא וללא הסכמת בעלי הקרקע האחרים. עוד קבע בית המשפט כי טענת הנתבעים כי הם בונים על חלק מהמקרקעין להם הם זכאים על פי חלקם בבעלות אינה תקפה; אחרת, בעלי הקרקע עלולים לתפוס את חלקם בקרקע ללא הסכמה, תוך פגיעה בזכויותיהם של בעלים אחרים. יתר על כן, הבנייה היוותה שימוש בלתי סביר בקרקע, שכן היא מנעה מבעלים אחרים להשתמש באותו חלק ספציפי, ולכן הייתה בלתי חוקית. דרישת התובע להריסת המבנה נמצאה סבירה ובתום לב, אך בית המשפט נהג באיפוק כשהורה על ההריסה, ונתן לתובע ארכה עד מאי 2022 ליזום תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, שעשויה להכשיר את קיומו של המבנה. אם התובע לא יעשה כן, צו ההריסה יבוטל. הצווים נגד הנאשמים, לרבות צו מניעה קבוע ואיסור על אכלוס המבנה, נכנסים לתוקף באופן מיידי, אך ביצועו של צו ההריסה מתעכב עד להודעה חדשה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובעת, כאשר לכל נתבע נקבעו סכומים ספציפיים.