רצ"פ 2535/07

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מעמדם של חובות ארנונה שנצברו בתקופה מסוימת, דהיינו מיום 16.3.2000 ועד ליום 1.4.2001. בתחילה, מיסים אלה נחשבו לשעבוד ראשון על מקרקעי החייב, מה שהעניק להם עדיפות על פני שעבודים רשומים אחרים. עם זאת, סטטוס זה השתנה ב-1 באפריל 2001, כאשר המסים סווגו מחדש כשעבודים רגילים. השאלה הנשאלת היא האם חובות ארנונה שנצברו בתקופת הביניים שומרים על מעמד של שעבוד ראשון או נחשבים לשעבודים רגילים. התיק עסק בכונס נכסים שמונה לנכס של חייב, שנמכר לפירעון חובות לשני בנקים. כונס הנכסים ביקש הבהרות לגבי קדימות התשלומים, ובפרט האם הארנונה קודמת לחובות לבנקים המובטחים. רשם ההוצאה לפועל פסק לטובת העירייה, ואישר את מעמד השעבוד הראשון של המסים. עם זאת, השופטת במקרה זה, יהודית סטופמן, סברה אחרת. השופט סטופמן פירש את החוקים הרלוונטיים בקפדנות והגיע למסקנה כי חובות ארנונה שנצברו בתקופת הביניים אך נגבו לאחר סיומה צריכים להיחשב כשעבודים רגילים. החלטה זו מעדיפה את זכויותיהם של הנושים הפרטיים המובטחים על פני הנושה הציבורי (העירייה). מאחר שהליכי הגבייה במקרה הנוכחי התרחשו בשנת 2007, חוב הארנונה המדובר, שנצבר בתקופת הביניים, נחשב לשעבוד רגיל ולכן חזר לחובות המגיעים לבנקים המובטחים. משכך, התקבל הערר, והכונס חויב בתשלום ארנונה רק עבור התקופה הקצרה שבה החזיק בנכס. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 24.1.2011.