ע"א 51/89

תקציר

בית המשפט העליון דן בעתירות הנוגעות לרישום קרקעות במזרח ירושלים ולבעלות עליהן, והתמקד במיוחד בסתירות בין גבולות קרקע היסטוריים שנקבעו בתקופת המנדט הבריטי לבין רישום ירדני מאוחר יותר. אגודת נחלת ישורון, שנרשמה במקור כבעלת קרקע בשנת 1922, עמדה בפני סכסוך גבולות בשל הסדר התיישבותי ירדני שהתרחש בתקופת שליטתה של ירדן באזור. מחלוקת זו התעוררה כאשר רוכשים רכשו בשנת 1975 חלק בחלקה החופפת לאדמות נחלת ישורון, שמאוחר יותר התברר כי היא כוללת אי התאמות בחפיפה של שישה דונם, שלא באו לידי ביטוי בתוכניות המנדטוריות הקודמות. עם התערבותם של בתי המשפט בישראל, נקבע כי הרישום הירדני תקף על פי החוק הישראלי, בכפוף לתקנות ספציפיות המבטיחות עקביות עם תקנת הציבור הישראלית. בית המשפט דחה טענות בדבר רישום כוזב או טעויות משמעותיות מספיק כדי לתקן את הרישומים לפי סעיפים 93 ו-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. הוועדה הגיעה למסקנה כי כל טעות או הבדל ברישום נבעו ככל הנראה מהפעלת שיקול דעת לגיטימי של קצין ההסדר הירדני או מטענות סותרות ולא מהונאה או טעויות מנהליות. הערעורים נדחו, תוך אשרור החלטת הערכאה הנמוכה יותר והטלת האחריות על הוצאות הרוכשים, ביסוס הגבולות כפי שנרשמו בטאבו והדגשת סופיותן וביטחונן של זכויות במקרקעין כפי שנקבעו בהסדר.