ת"א 13429-05-21

תקציר

פסק הדין בוחן תביעת לשון הרע שעניינה התבטאויות של מר אולמרט על משפחת נתניהו. הסוגיה התמקדה בשאלה האם התבטאויותיו, במיוחד בנוגע למחלת נפש לכאורה המצריכה אשפוז, מהוות לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט אישר כי הפרסום הראשון אכן עמד בקריטריונים של לשון הרע, שכן הוא ייחס סטיגמה חברתית הקשורה למחלת נפש והצביע על מסוכנות, המשפיעה על שמם הטוב של התובעים. עם זאת, הפרסום השני לא נחשב לשון הרע בשל ההקשר שלו של התייחסות לאמירות קודמות מבלי להוסיף טענות לשון הרע חדשות. טענות הגנתו של מר אולמרט, לרבות אמת ותום לב, נדחו בשל חוסר ראיות ואופיין העובדתי של דבריו המתיימרים לשמש כפסקי דין רפואיים. למרות שטען שהפסיכיאטרים יסכימו לכך, אולמרט לא הצליח לבסס זאת בעדויות מומחים אמינות או בספרות רפואית. משכך, קבע בית המשפט כי האמירות אינן מהוות הבעת דעה מוגנת. מבחינת הפיצויים, בית המשפט שקל את מעמד הדמות הציבורית של משפחת נתניהו והתבטאויות דומות קודמות של יאיר נתניהו, ופסק סכומים מופחתים של 20,000 ש"ח למר נתניהו, 35,000 ש"ח לגב' נתניהו ו-7,500 ש"ח ליאיר. בנוסף, אולמרט חויב לשלם 10,000 ש"ח הוצאות משפט ו-25,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. ההחלטה הדגישה את חשיבות האיזון בין חופש הביטוי להגנה על המוניטין, במיוחד בהקשרים פוליטיים, והדגישה את המורכבות הפרוצדורלית והאגרסיביות של הגנתו של אולמרט, שסיבכו את התיק שלא לצורך. פסק הדין הציע אפשרות ערעור וניתן בהיעדר הצדדים.