ת"א 38097-11-19

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים, אשר ביקשו למנוע מהנתבעים לשווק מוצרים תחת המותג אקופרנד. השופט קבע כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את המוניטין הבלעדי שלהם הקשור למותג, וכי שני הצדדים הפרו את הוראות ההדדיות בהסכם. ההסכם, שקבע בעלות משותפת על המותג, לא בוטל או בוטל, אלא הצדדים זנחו הדדית חלק מתנאיו. השופטת פירשה זאת כביטול משתמע של תנאים אלה וציינה כי בכל מקרה, אף אחד מהצדדים אינו יכול לאכוף את הוראות הבלעדיות. כמו כן, השופטת טענה כי אין לבטל אוטומטית את הזכויות הקנייניות שהוענקו בהסכם בשל הפרת תנאים אחרים, במיוחד בהתחשב בכך שהצדדים השקיעו רבות בפיתוח המותג במשך עשר שנים. לפיכך, הבעלות על המותג אקופרנד נותרה משותפת, והתובעים לא יכלו לתבוע את הנתבעים על השימוש בו. עוד קבע השופט כי רישום סימן המסחר על שם הנתבע הראשון בלבד אינו חוקי, שכן הבעלות על המותג הייתה תמיד משותפת. עם זאת, פסק הדין לא הורה על הוצאות בשל רישום פגום זה. השופטת הציעה כי אם הצדדים לא יצליחו להסדיר את העניין בעצמם, סוגיית הבעלות בסימן מסחר תוכרע על ידי רשם סימני המסחר.