ס"ע 46260-08-20

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובעת כנגד הנתבעים, שהם מטופלים הסיעודיים, ומורה להם להשיב את כספי ההפרשים שנוכו משכרו של התובע שלא כדין. התובעת, מטפלת במקצועה, הועסקה הן על ידי חברת הסיעוד, שניהלה את גמלת הסיעוד של המטופלים, והן על ידי המטופלים עצמם. הנתבעים ביססו את ניכוי כספי ההפרשים על הסכם העסקה פגום ומנגנון חשבונאי לא תקף. יחסי העבודה המקבילים, יחד עם בחירתם של המטופלים לקבל את גמלת הסיעוד בעין ולא במזומן, הביאו לכך שהמטופלים לא היו זכאים לכספי ההפרש. זאת ועוד, נדחו גם טענות המטופלים בדבר טעות, הטעיה והתעשרות שלא כדין, שכן האחריות לטעות מוטלת על המטופלים והיה עליהם להפנות כל טענה כלפי החברה הסיעודית ולא כלפי התובע. השופט דחה גם את התביעה נגד חברת הסיעוד, שנמצאה כמעסיקה נפרדת. השופטת לא פסקה לתובע פיצוי נוסף מעבר לכספי ההפרש שהוחזרו, בשל כנות המחלוקת. לבסוף הורתה השופטת למטופלים לפצות את התובעת בגין שכר טרחתה, שהסתכם ב-5,500 שקל.