סע"ש 52177-11-17

תקציר

התובע, עובד שעבד בבית קפה במשך 11 שנים, הגיש תביעה נגד הנתבעת, מעסיקתו האחרונה, בדרישה לקבל בחזרה הטבות תעסוקה שונות. התובעת טענה כי יש לראות בנתבעת ובמעסיקה קודמת, חברת ליטל ויולה, כמעסיקים משותפים או לחילופין כי הנתבעת אחראית לחובות המעסיק הקודם לפי חוק הגנת השכר. בית המשפט מצא כי הנתבעת וחברת ליטל ויולה היו ישויות נפרדות ולא העסיקו את התובעת במשותף. בנוסף, נקבע כי הנתבעת אינה אחראית לחובות המעסיק הקודם משום שהחברה פורקה עקב קשיים כלכליים, דבר הפוטר את המעביד החדש מאחריות לפי חוק הגנת השכר. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובע כנגד הנתבע. בית המשפט קבע כי התפטרותו של התובע מהווה פיטורים המזכה אותו בפיצויי פיטורים, בסך 32,795 ₪ לאחר ניכוי תשלומים מהליך הפירוק ומקרן הפיצויים. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע 2,124 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות שלא שולמו, 2,988 ₪ כפיצוי בגין הפרשות לפנסיה קצרה, ו-1,381 ₪ בגין ניכויים משכרו של התובע שלא הופקדו לקרן הפנסיה. כמו כן, בית הדין פסק לתובע 3,000 ₪ בגין פגמים בתלושי שכר ו-5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה בעת העסקתה. תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.