ע"פ 7513/22

תקציר

הערעור נדחה משום שהמערער לא הקפיד על התנהלות פרוצדורלית ראויה. תחילה הציג בא כוח המערער טיעון תמציתי בעל-פה בדבר הפסילה, ממנו עולה כי חשיפה חומרית בלתי קבילה מצדיקה את הפסילה. עם זאת, בערעור הם הרחיבו את הטיעון באופן משמעותי, דבר שאינו קביל שכן הוא מונע מהמשיב להתייחס לטענות חדשות. המקרה מוכיח כי התקשרות קודמת של שופט בהליכי מעצר של בעל דין אינה מצדיקה פסילה מעצם טבעה, גם אם חשיפה כזו עלולה להיות כרוכה בעברו של הנאשם. השיקול המרכזי הוא האם הדבר יוצר חשש ממשי למשוא פנים, שלא נקבע כאן. הנציב היה מעורב בשלושה הליכי מעצר קודמים הקשורים למערער, אך באף אחד מהם לא התקיים דיון מהותי בחומרים פסולים. הליכים אלה לא היו קשורים זה לזה ברובם, והחשיפה החומרית הנטענת הייתה מקרית וחסרה את המסה הקריטית הנדרשת לפסילה. גם טענות בדבר חשיפה בעבר לעברו הפלילי של המערער לא נמצאו מספקות, שכן המעורבות הייתה מצומצמת והתרחשה חודשים קודם לכן. גם הערעור נעדר ספציפיות, מה שהחליש עוד יותר את הטענה. כתוצאה מכך, לא הייתה סיבה מוצדקת לפסול את השופט ש' מלמד. ההחלטה, שניתנה ביום 1.12.2022, שמה דגש על עמידה בנהלים וביסוס טענות בערעורים שיפוטיים.