ת"א 5965-08-07

תקציר

התובע, בעל חלקת אדמה בנווה צדק בתל אביב, הגיש בדצמבר 1989 בקשה להיתר בנייה להריסת מבנה ישן בחלקה ולבניית חדש. ביוני 1990 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה את הבקשה בשינויים מסוימים. אולם תהליך האישור ארך כחמש שנים מסיבות שונות, והיתר הבנייה הוצא בסופו של דבר בדצמבר 1995. התובע תבע את הוועדה המקומית ואת העירייה בגין רשלנות, בטענה כי גרמו לו הפסדים כספיים, לרבות הפסדי שכר דירה, הוצאות מימון, ארנונה ועוגמת נפש. הנתבעים טענו כי פעלו כדין וכי האיחור בקבלת היתר הבנייה נגרם על ידי התובעת. בית המשפט מצא כי הוועדה המקומית אכן פעלה שלא כדין כאשר חייבה את התובע לבקש סעד מתכנית שהופקדה, בניגוד לחוק התכנון והבניה. בנוסף, פעולות הוועדה, שהתאפיינו בהיעדר יד מכוונת ובדרישות תכופות, הביאו להארכת הליכים מיותרת. בית המשפט קבע כי הנתבעים אחראים לעיכוב של 20 חודשים במתן היתר הבנייה, מאוגוסט 1991 ועד מרץ 1993. באשר לפיצויים, פסק בית המשפט לתובע 300,000 ₪ בגין הפסד דמי שכירות בתקופת עיכוב הבנייה, וקבע כי חוות הדעת של התובע ושל השמאים הנתבעים אינן אמינות ובחר באומדן גלובלי. בית המשפט דחה את תביעת התובעת להוצאות מימון, שכן מדובר בדרישה כפויה ולא נגרמה בשל השיהוי. כמו כן נפסקו לתובע 50,000 ₪ בגין תשלומי ארנונה והוצאות שיקום המערכת, שכן בית המשפט מצא את הנתבעים חייבים לתקופה קצרה יותר מהטענה והתובע לא נקט בצעדים הדרושים להפחתת מיסיו. כמו כן, בית המשפט פסק 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש ודחה את תביעת התובעת להוצאות הקשורות לתיקונים ושיקום, שכן לא ניתן לייחס אותן לעיכוב. הנתבעים טענו לזכות קיזוז בגין חובות שהתובע חב להם לכאורה. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, שכן הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בה. לבסוף, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו, והנתבעים חויבו לשלם לתובע 370,000 ₪, צמודים למדד ונושאים ריבית משפטית ממועד פסק הדין.