ע"ע 110/08

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לראות במוסד לביטוח לאומי מעסיק של מטפלים המספקים שירותי סיעוד לזכאים, לצד החברות המעסיקות אותם ישירות. תפקידו של המוסד הוא לקבוע את הזכאות להטבות, לבחור את נותן השירות ולפקח עליו, אך על פי חוק הביטוח הלאומי הוא לא הגורם המעניק את הטיפול. החוק קובע הבחנה ברורה בין המוסד לבין נותני השירותים, דבר המצביע על היעדר יחסי עובד-מעביד. הדבר נתמך גם על ידי המסגרת החוזית, שבה הטיפול ניתן באמצעות הסכמים בין המכון (גוף ציבורי) לבין חברות פרטיות, ללא מעורבות של מטפלים כצדדים. המימון שמעניק המכון לחברות אלה כולל מרכיבים כגון שכר והוצאות הנהלה, אך אינו מעיד על העסקה משותפת עם המטפלים. בנוסף, הניהול השוטף של המטפלים, לרבות הוראות עבודה, תשלומי שכר וניהול חופשות, מנוהל אך ורק על ידי החברות הפרטיות. התנהלות הצדדים המעורבים מצביעה גם על כך שחברות אלה הן המעסיק היחיד. ככלל, אין עילה משפטית מספקת לעקוף את המסגרת החקיקתית הקיימת ולבסס את המוסד לביטוח לאומי כמעסיק משותף של המטפלים. החלטה זו מחזקת את מערכת היחסים הקיימת בה המטפלים מועסקים אך ורק על ידי חברות הסיעוד ולא על ידי המכון.