ע"פ 70428/06

תקציר

המערער הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות ובאיומים כלפי בת זוגו וערער על גזר הדין, ולחילופין על גזר הדין. הערעור על פסק הדין התמקד במהימנותה של המתלוננת, שלטענת המערערת אינה ראויה לאמונה, ועל כן אין לבסס ממצאים עובדתיים על עדותה. עוד טענה ההגנה כי נפל פגם מהותי בכתב האישום השלישי, שכן מועדי התקיפות לא צוינו, דבר שמנע מהמערער להתגונן כראוי. באשר לערעור על ההרשעה, קבע השופט שהם כי היתרון של הערכאה הראשונה הוא שמיעת העדויות במישרין, ולכן אין להתערב בקביעות המהימנות שלה על ידי ערכאת הערעור, ועל כן דינו של הערעור על ההרשעה להידחות. באשר לערעור על גזר הדין, קבע בית המשפט כי העבירות שביצע המערער חמורות ביותר, ואינן נדירות בחברה הישראלית, ועל כן על בתי המשפט לתרום למיגור תופעה זו באמצעות הטלת נטל כבד על העבריינים. נוכח אופי העבירות, והיעדר החרטה והחרטה שהפגין המערער, החליט בית המשפט כי אין מדובר במקרה חריג בו יש להימנע מהרשעה, ועל כן גם חלק זה של הערעור נדחה. השופט שהם הציע לדחות את הערעור על גזר הדין, והציע לקבל את דחיית הערעור על פסק דינה של הערכאה הראשונה. השופטים ז' המר וי' שייצר הסכימו עם דעתו של השופט שוהם, והערעור נדחה.