תפ"ח 9030-02-14

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם יחסי המין בין הנאשם למתלוננת היו בהסכמה אם לאו. המתלוננת טוענת כי נאנסה על ידי הנאשם, ואילו האחרון טוען כי הדבר נעשה בהסכמה. השופטת, השופטת גרינברגר, מוצאת סתירות והשמטות רבות בדברי המתלוננת, וציינה כי הסתירה פרטים שיכולים להצביע על הסכמתה. כך למשל, היא נמנעה מלציין כי יזמה מגע פיזי עם הנאשם או כי לקחה אלכוהול לחדר המלון בתיק הגב שלה. יתר על כן, הסבריה להשמטות אלה היו מתחמקים וסותרים. השופט גרינברגר מצביע גם על כשלים חקירתיים, כגון היעדר תיעוד חזותי של חקירת הנאשם, המקשה על קבלת טענתו כי הופעל עליו לחץ כבד. מנגד, הנאשם גם הציג גרסה לא מדויקת במשטרה, תוך הגזמת עובדות כדי להראות את הסכמת המתלונן. עם זאת, השופט גרינברגר מדגיש כי אין משמעות הדבר בהכרח שגרסת המתלוננת מדויקת. השופט מציין כי התנהגותה של המתלוננת, לרבות ייזום נשיקות ואי יציאה מחדר המלון למרות ההזדמנות, אינה מעידה על מסר ברור של אי הסכמה. בנוסף, התנהגותו של הנאשם לאחר המעשה – ניסיון לחבק ולחבק את המתלוננת – מלמדת כי סבר שיחסי המין היו בהסכמה. השופט גרינברגר מסכם כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי יחסי המין התקיימו ללא הסכמתה החופשית של המתלוננת. הוא דוחה גם את הטענה כי הנאשם פעל "בעיניים עצומות" בעניין ההסכמה, וקובע כי חשדו של הנאשם לא הוכח וכי טעותו בהבנת המצב הייתה אמיתית. לפיכך, ממליצה השופטת גרינברגר לזכות את הנאשם מחמת הספק הסביר. השופט ארנון דראל מסכים עם פסק דינו של השופט גרינברגר, ומדגיש כי הבנתו של הנאשם את התנהגותה של המתלוננת יוצרת ספק סביר לגבי מודעותו לאי הסכמתה. השופט דראל מתמקד בנשיקה שהוחלפה בין המתלוננת לנאשם ובפרשנותו של האחרון אותה כסימן להסכמה. לדברי השופט דראל, מכלול הנסיבות, לרבות התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע, מוביל לספק סביר באשר להלך רוחו. השופט צבי סגל, לעומת זאת, חולק על כך. לטענתו, חשיפת המתלוננת על חוויית האונס הקודמת שלה הייתה צריכה להניע את הנאשם לנקוט משנה זהירות ולפרש את מעשיה ואמירותיה בקפידה. השופטת סגל מדגישה כי נכונותה המוגבלת של המתלוננת לשתף פעולה מינית, בשילוב אמירתה המפורשת כי אינה מעוניינת לקיים יחסי מין, היו צריכים להספיק כדי שהנאשם יבהיר את הסכמתה במפורש. לפיכך, השופט סגל היה מרשיע את הנאשם אילו דעתו הייתה הקובעת.