ע"ב 1765/99

תקציר

התובע, שעבד בשירות המדינה למעלה מ-30 שנה, תבע שתי הטבות לאחר פרישתו מתפקידו כנציב שירות המדינה בשנת 1983. ראשית, התובע טען כי יש לקבל מענק שניתן לחברי כנסת לשעבר שכיהנו מינימום 30 שנה, ושנית, יש לפצות אותו בגין ימי מחלה שלא נוצלו שצבר לאורך הקריירה שלו. הנתבע טען כי בחירתו של התובע לכהן כנציב שירות המדינה על פי תנאיו של סגן שר משמעה שהוא ויתר על הזכות להטבות כלשהן לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). לפיכך, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי למענק ח"כ, ואף אינו זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, שכן הטבות אלה הן בלעדיות לעובדי מדינה בדימוס שזכויותיהם נקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות). בית הדין הסכים עם טענות הנתבעת, והדגיש כי בחירת תנאי העסקתו של התובע מנעה ממנו לקבל הטבות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). כפי שעמד החוק בעת פרישתו, התובע לא היה זכאי למענק ח"כ משום שלא עמד בדרישת קבלת קצבה נוספת על פי החוק. כמו כן, בהודעה על ימי מחלה שלא נוצלו צוין במפורש כי היא חלה רק על עובדים שזכויותיהם נקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות). בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את טענות התובע, והוא חויב לשלם 5000 ₪ הוצאות משפט.