ת"פ 17333-06-15

תקציר

הנאשם, הבעלים של חברת דימונה קולחים בע"מ, הואשם במרמה ושימוש במסמך מזויף. המקרה סובב סביב פרויקט השבת שפכים בדימונה. החברה אושרה למענק מדינה של עד 60% מעלות הפרויקט. בעקבות אישור שלב ב' של הפרויקט, שכלל הרחבת מאגר השפכים והנחת צינורות חדשים, ביקשה הנתבעת להגדיל את סכום המענק. לתמיכה בבקשה זו הגיש הנתבע חשבון הוצאה לפועל מזויף ושתי חשבוניות תואמות המעידות על עלויות העבודות. רשות המים, שסברה כי המסמכים לגיטימיים, אישרה את בקשת הנתבע ושילמה לו מענק על סמך מסמכים מזויפים אלה. בית המשפט נדרש לקבוע האם הנתבע ידע שהמסמכים מזויפים, אם העבודה בוצעה כמובטח, אם הנתבע הגיש את החשבון המזויף לרשות, ואם תשלומי המענק על ידי הרשות התבססו על מסמכים מזויפים אלה. מהראיות עולה כי הנאשם ידע שהחשבון כוזב, שכן הודה בכך בחקירתו במשטרה ולא יכול היה לספק כל הסבר סביר להחזקתו ולהגשתו. עוד מצא בית המשפט כי הנתבע הגיש את החשבון המזויף לרשות, שכן זהו ההסבר הסביר היחיד להימצאותו ברשות הרשות, והוא צורף למסמכים אחרים שהיו בידי הנתבע. עדויות של עובדי הרשות, כמו גם חפירה שערכה המשטרה, הטילו ספק אם העבודות שהובטחו בוצעו. עם זאת, מאחר שהתביעה לא הצליחה להוכיח זאת מעבר לספק סביר, פסק בית המשפט לטובת הנאשם בהיבט זה. באשר לשאלת תשלומי המענק, הראיות, לרבות עדותו של הנתבע עצמו, הראו כי הרשות שילמה לנתבע רק לאחר קבלת חשבון הוצאה לפועל המפרט את העבודות שבוצעו ואת הוצאותיהן. הסכומים ששולמו תאמו את אלה שצוינו בחשבון המזויף ואת החשבוניות המתאימות. זאת, בנוסף להודאתו של הנתבע כי שולם לו על בסיס החשבונות שהוגשו, הביאו את בית המשפט למסקנה כי תשלומי הרשות אכן התבססו על החשבון המזויף. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בקבלת כספי המענק במרמה ובשימוש במסמך מזויף, כפי שנטען בכתב האישום. השופט ציין כי העבירות בוצעו בנסיבות מחמירות בשל הכסף הרב הכרוך בכך ושימוש במסמך מזויף, והרשיע את הנאשם בהתאם.