ת"א 39906-04-20

תקציר

התובעת, חברה משכנת, הגישה תביעה נגד הנתבעת, בה ביקשה לפנותו מהנכס בטענה שלא עמד בדרישת המגורים הרציפים. התיק נסב סביב השאלה האם הנאשם שמר על מגורים רצופים בנכס, שלטענתו היה מקום מגוריו העיקרי לאחר מות אמו. התובעת ערכה "ביקורי מעגל" תקופתיים על מנת לעקוב אחר מצב הנכס ולזהות את דייריו. עם זאת, ביקורים אלה היו מעורפלים ולעתים קרובות לא מדויקים, מה שהוביל את השופט לתת להם משקל מוגבל. השופטת בחנה את חומר הראיות, לרבות דו"חות הביקור במעגל, עדויות עדים ומסמכים הקשורים לענייני הנישואין של הנאשם ולסכסוכי דיור. התברר כי הנאשם נישא בשנת 2007 ועבר לגור עם אשתו לזמן קצר לפני שחזר לבית אמו. השופט קיבל את טענת הנתבע כי שהותו עם בת זוגו הייתה קצרה וכי הוא התגורר בעיקר בנכס אמו, למעט תקופה קצרה סביב חתונתו. בנוסף, התייחסה השופטת להשלכות תביעת המזונות של הנתבע, שהוגשה שנה לאחר נישואיו, דבר המצביע על יחסים מתוחים ועל חזרתו הצפויה לבית אמו. השופטת התייחסה גם להחלטות קודמות של בית המשפט, מהן עולה כי היעדרויות קצרות מהנכס אינן מנתקות בהכרח את הקשר בין השוכר לדירה. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את תביעת הפינוי והתיר לו להישאר בנכס. השופטת הדגישה כי זיקתו של הנתבע לדירה לא נותקה וכי היעדרות קצרה לאחר חתונתו אינה מהווה היעדר מגורים רצופים. כמו כן, השופט הורה לנתבע לשלם דמי שימוש בגין תפיסתו בנכס, כמצופה מדייר ממשיך, עד לקבלת החלטה מנהלית חדשה. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.